<h1>פסקי הרי"ד — יבמות</h1>
<h2>דף יג.</h2>
[יבמות ל"ט ע"ב] תנן התם מצות ייבום קודמת למצות חליצה, בראשונה שהיו מתכונין לשם מצוה, ועכשיו שאין מתכונין לשם מצוה אמרו [מצות] חליצה קודמת למצות ייבום. אמ' רב ואין כופין, כי אתו לקמיה דרב אמ' ליה אי ניחא לך לייבומי יבם דבדידך תלא רחמ' [דברים כ"ה] אם לא יחפוץ הא חפץ יבם, אי ניחא לך יבם ואי לא חלוץ. פירש המו' אי ניחא להו לתרויהו לייבומי אין כופין אותן לחלוץ דנימ' לאו למצוה מיכוני ופגע בערוה, אלא אי בעו ליבם מייבם, ומיהו היכא דהוא צבי לייבומי והיא אמרה לא בעינא ואמרה דברים ניכרין, אי מצינן לאטעויי חליץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז מטעינן ליה וחליץ ואי לא כיפינן ליה וחליץ, דאמ' רב ששת [ד' ע"א] מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה כול', ולא תימ' מוכה שחין דוקא אלא כל אמתלא שתתן לדבריה דאמרי' בה[מדיר]. מעשה בצידן בבורסי שמת ולו אח בורסי, ואמרו חכמ' יכולה היא שתאמ' לאחיך הייתי יכולה לקבל ולך איני יכולה לקבל, ועוד פסקינן הילכת' באע"פ [כתובות ס"ד ע"א] כותבין [איגרת] מרד על ארוסה ואין כותבין איגרת מרד על שומרת יבם, ומכל הלין טעמ' כיפינן ליה וחליץ ושקלה כתובתה, וכל הני אין כופין דהכא היכא דתרויהו ניחא להו. ואינו נר' לי דסברת (רבינו) דברי רב הכי מוכחא, אע"ג דאמרי' מצות חליצה קודמת אפי' הכי אין כופין אלא בית דין מחזירין ומייעצים לחלוץ, אבל אם היבם אינו רוצה בשום ענין כי אם לייבם אין כופין אותו לחלוץ משום דבדידיה תלא רחמ', וכך מוכחת כל השטה, ומאי דאסתייע ממוכה שחין ובורסי, אדרבה מהתם הואי תיובתיה, דדוקא במוכה שחין ובורסי דאיכא טענה שהן מאותן שכופין אותן להוציא ככל נשים דעלמ', אבל היכא דלית ליה טענה אין כופין היבם כלל. ומאין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם לא הויא סייעתיה למישמ' מהתם דכופין, ואדרב' מהתם משמ' דאין כופין, דאי כופין אותו לחלוץ מאי איצטריך שמואל למימר דאין כותבין איגרת מרד על שומרת יבם, השתא בית דין כופין אותו לחלוץ והיא מפסדת כתובת' בעבור ששאלת חליצה, אלא ודאי מפני שאין כופין לחלוץ משום הכי איצטריך שמואל למימ' דלא הפסידה כתובתה, דאע"ג דאין כופין כיון דמצות חליצה קודמת (אין) [ובית דין] מחזירין אחר חליצה לא הויא מורדת בכך, אם היא בעיא חליצה, אבל מיהו לייבם נמי לא כיפינן ליה אלא משדלין אותו בדברים [לחלוץ] אם נתפתה הרי טוב ואם לאו לא כיפינן ליה אלא מעגנה עד שתתרצה לו לייבם, ובמקצת ספרים ראיתי כת' שמצות ייבום קודמת למצות חליצ' אמ' רב ואין כופין, ומשמ' דרב אמצות ייבום קודמת קאי, ואתא למימ' דאע"ג דקודמת לא כיפינן ליה לייבם (ו)אם אינו רוצה לייבם. וכך פירש גם רבינו חננאל זצוק"ל ולא תימ' כיון דקודמת כופין אותו לייבם, אלא אמ' רב אין כופין, ואנ"ל כלל לפרש כן דאתא רב לאשמועי' דאין כופין אותו לייבם, דהא פשיטא מקרא מלא הוא אם לא יחפוץ האיש והיכי תיסק אדעתין שנכפנו ליבם, אלא ודאי אין כופין לחלוץ [קאמר], ואסיפא קאי כשחזרו לומ' מצות חליצה קודמת, ובא לומ' לך שאם אינו רוצה לחלוץ אין כופין אותו, עיין לקמ' בפ' בית שמי [קי"א ע"א] שכתבתי בפירוש מן הירושלמי דאע"ג דאמרי' מצות חליצה קודמת כמשנה אחרונה אין כופין אותו לחלוץ אם אינו רוצה.
<h2>דף יט:</h2>
[יבמות ק"ה ע"ב] קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצת' פסולה. אמ' רב יהודה אמ' רב זו דברי ר' מאיר דאמ' איש כת' בפרשה (ולא) ומקשינן אשה לאיש, אבל חכמ' אומ' איש כת' בפרשה אבל אשה בין גדול' בין קטנה. פי' ר' מאיר סבר קטן וקטנה לא חולצין, משום דכת' גבי חליצה [דברים כ"ה] ואם לא יחפוץ האיש, איש ראוי לחלוץ ולא קטן, והוה מקיש אשה לאיש דכת' ועלתה יבמתו השערה (לאיש), וכי היכי דחליצת הקטן פסולה הם הכי נמי חליצת הקטנה פסולה, (היכי דמי חליצת הקטנה) אבל חכמ' סברי איש כת' בפרשה ולא קטן, אבל אשה בין גדולה בין קטנה ראויה לחליצה. ואמרי' מאן חכמ' ר' יוסי. אמ' ר' אמי מדבריו של ברבי קטנה חולצת בפעוטות, רבא אמ' עד שתגיע לעונת נדרים. פי' שנה אחת קודם לנערותה דהינו כל שנת י"ב [קודם] שתשלים השנה שתיכנס יום אחד בשנת י"ג, ומסיק תלמ' והילכת' עד שתביא שתי שערות.
<h2>דף כ:</h2>
[יבמות קי"ט ע"א] האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים, ובאו ואמרו לה מת בעליך לא תינשא ולא תתייבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה, היתה לה חמות אינה חוששת, יצאת מליאה חוששת ר' יהושע אומ' אינה חוששת. פי' לא תינשא הואיל ובלא בנים יצא בעלה הרי היא בחזקת אסורה לשוק, ולא תתייבם דחיישינן שמא ילדה צרתה. ולקמ' נפרש אמאי לא תחלוץ ותינשא ממה נפשך. היתה לה חמות במדינת הים ולא היה לה לא בן ולא יבם שיאסרנה אינה חוששת שמא ניתן לה יבם, אלא מותרת לינשא, ואע"ג דחיישי' לעיל שמא ילדה צרתה, התם דכל מה דילדה צרה בין זכר בין נקבה אסר לה איבם, אבל חמות דאי נמי ילדה אינו זוקק אותה אלא אם כן ילדה זכר לכולי' האי לא חיישי' שמא ילדה וזכר היה. יצאת מליאה חוששת שמא זכר היה. ור' יהושע אומ' אינה חוששת דאיכא למימ' שמא הפילה, ואם תימצי לומ' לא הפילה שמא נקבה ילדה. ודיקינ' מאי היא צרתה. הא קמ"ל האי דאזל' בהדה הוא דחיישי' אבל לצרתה אחריתי לא חיישינ'. פי' אם באו עדים שאין צרתה מעוברת מותרת ליבם, אבל לא חיישי' שמא אשה אחרת נשא וילדה.
[יבמות קי"ט ע"א] לא תינשא ולא תתייבם. ומקשה בשלמ' יבומי לא דדילמ' מיעברא וקא פגע באיסור אשת אח דאוריתא, אלא לא תינשא אמאי לא הלך אחר רוב נשים ורוב נשים מתעברות ויולדות, לימ' מתני' ר' מאיר היא דחייש למיעוטא. וקשיא לי טובא דהיכא דאיכא חזקה דאיסורא כי הכא דיצאת בחזקת אסורה לעולם בענן למיסמך ארובא ולהפקיע חזקת איסורא להיתירא, נהי דאהני רובא לחוש ולאוסרה על היבם, שאע"פ שהיתה מותרת ליבם חיישי' לרובא [ו]לא תתייבם, אבל לסמוך על הרוב ולהפקיע חזקת האיסור מי אמור רבנן, בתשע חנויות [חולין י"א ע"א] דאזלינן בתר רובא וקא שרינן לאותה חתיכה משום דלא איתחזק איסור', אבל היכא דאיתחזק איסורא היכא אשכחן בכול' תלמ' דאזלינן בתר רובא ומבטלינן לחזק' דאיסורא. ובקטן וקטנה [לעיל ס"א ע"ב] דאזלי רבנן בתר רובא ושרינן לה לייבומי ולא חיישינן שמא ימצא סריס או אילונית משום דלא איתחזק איסורא, היכא אשכחן דאזלינן בתר רובא ומבטלינן חזקה דאיסורא, ובפירקין דלעיל [קי"ח ע"ב] תנן ניתן לי בן במדינת הים אמרה מת בני ואחר כך מת בעלי נאמנת, בעלי ואחר כך מת בני אינה נאמנת ואמאי אינה נאמנת ולימ' רוב נשים מתעברות ויולדות, אלא משום דלא אתי רובא ומפיק לה מחזקתה, והכא היכי מקשינ' דליתי רובא ונפקה מחזקתה דאיסור ולישרייה. ויש לתרץ דהא אשכחן לרבנן דאזול בתר רובא ואע"ג דליתיה קמן ואע"ג דאיכא חזקה דאיסור', כגון גבי כל ששהא שלשים יום באדם ושמנה ימים בבהמה דאמרי רבנן דאזלינן בתר רובא ולא מחזקינן לה בנפל, כדאמרינן לעיל בפ' החולץ [ל"ו ע"ב] ובשבת בפ' ר' אליעז' [קל"ה ע"ב] דפליגי רבנן עליה דרשב"ג ואמרי אע"ג דלא שהא לא הוי ספיקא, דאמרי' זיל בתר רובא ורובא אינן מפילות אלא יולדות בזמנן, ואע"ג דהאי רובא ליתי' קמן ואיכא נמי בעובר חזקה דאיסורא שלא כלו לו חדשיו סמכינן ארובא ושרינן ליה. וכן נמי גבי הלוקח בהמה מן הגוי [בכורות כ' ע"ב] דפליגי ר' עקיב' ור' יהושע, דר' יהושע סבר חלב פוטר דרוב בהמות חולבות יולדות, ואע"ג דאיכא מיעוטא דחולבות בלא לידה סמכינן ארובא ומפקינן לה מחזקת שלא ביכרה, ור' עקי' אומ' חלב אינו פוטר דחייש למיעוטא, ואתי ר' יהוש' כרבנן ור' עקיב' כר' מאיר. והכא נמי מקשה דאע"ג דאיכא חזקה דאיסורא לעלמא ליזיל בתר רובא ולישרי לה, ובניתן לי בן במדינת הים דמוקמינן לה אחזקה דאיסורא ולא אזלינ' בתר רובא, משום דשריותא דידה תלי בגופה דבענן למימ' נתעברה וילדה אע"ג דאית ביה רובא, ולא אתי רובא (ומפיק) ומרע לחזקה דגופה, שהרי גופה יצא בחזקת שאין לה בן וגם באה לפנינו בלא בן, ועכשיו נרצה לומ' שילדה היא בן לא ארעינן חזקה דגופה אלא אמרי' העמד הגוף על חזקתו. אבל הכא דשריותא דידה תלי בצרתה מה מועלת חזקת גופה אצל צרתה, הילכך הדבר בספק אם ילדה צרתה ואם לאו, וגם צרתה לא באה לפנינו בלא בן, וכיון דרוב נשים מתעברות ויולדות נסמוך על הרוב ולא תועיל חזקת גופה של אשה להרע רובא דצרתה. ומהדר אפילו תימ' רבנן דאזלי בתר רובא, כי אזלי בתר רובא רובא דאיתיה קמן כגון תשע חנויות וסנהדרין, אבל רובא דליתיה קמן לא אזלי בתר רובא. והרי קטן וקטנה דרובא דליתיה קמן הוא וקא אזלי רבנן בתר רובא, דתניא קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין דברי ר' מאיר, אמרו לו לר' מאיר יפה אמרת שאין חולצין איש כת' בפרשה ומקשינ' אשה לאיש, מה טעם אין מייבמין קטן שמא ימצא סריס קטנה שמא תימצא אילונית ונמצאו פוגעין בערוה, ורבנן זיל בתר רוב קטנים ורוב קטנים לאו סריס[י] נינהו, בתר רוב קטנות ורוב קטנות (רוב קטנות) לאו אילוניות נינהו, אלא מחורתא ר' מאיר. וכיון דסתם לן תנא כר' מאיר הלכה כמותו, ודוקא היכא דאיכא חזקה דאיסורא היא דהלכה כר' מאיר דחייש למיעוטא, אבל היכא דליכא חזקה דאיסורא אין הלכה כר' מאיר ולא חיישי' למיעוטא, ומשום הכי גבי חמות דליכא חזקה דאיסורא תני בה פלוגתא דר' יהושע, והלכה כר' יהושע דלא חייש למיעוטא כיון דליכא חזקה דאיסורא. ונראה דגם ר' מאיר מודה ברובא דאיתיה קמן דהא בסנהדרין לא מצי לפלוגי, דרחמ' אמ' אחרי רבים להטות ואם הרוב מחייבין ממון או מיתה (או ממון) או מלקות הולכין אחר הרוב ולא חיישינן למיעוט המזכין, ואע"ג דחזקה מסייעא למיעוטא שאם מחייבין אותו מלקות או מיתה יש לומר העמד האיש על חזקתו ופטור הוא, ואם יחייבוהו ממון יש לומ' העמד ממון על חזקתו, אפילו הכי אמרה תורה אחרי רבים להטות ומסנהדרין ילפינן לתשע חנויות דהוא רובא דאיתיה קמן ואמרי' כל דפריש מרובא פריש, ומשום הכי הכא סתם [ר'] כר' מאיר דלא תינשא דחייש למיעוטא כיון דאיכא חזקה דאיסורא דמסייעא ליה, ולא אזלינן בתר רוב נשים מתעברות ויולדו' משום דהוי רובא דליתיה קמן, ובמצא בה בשר בפ' [שני] דמכשירין [מ"ט] פסק כרבנן דאזלינן בתר רובא דאיתיה קמן ומודה ביה ר' מאיר משום דדמי לסנהדרין.
[יבמות קי"ט ע"א] יצאת מליאה חוששת, ר' יהושע אומ' אינה חוששת. פי' היכא דיצאת מליאה איתרעא חזקה [דהיתרא דהות קמא בחזקת היתר לשוק אבל מיהו חזקה] דאיסורא לית ליה, ומשום הכי תנא ר' פלוגתא דר' יהושע ולא תני לה בסתמ' כדתני ברישא לא תינשא, דברישא דאיכא חזקה דאיסורא תנא פלוגתא דר' יהושע, והילכת' כר' יהושע דלא חיישינ' למיעוטא היכא דליכא חזקה דאיסורא.
[יבמות קי"ט ע"א] ואמרי' במאי אוקימתה כר' מאיר, אימ' סיפא היתה לה חמות אינה חוששת ואמאי הלך אחר רוב נשים ורוב נשי' מתעברות ויולדות ומיעוט מפילות, וכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות וסמוך מיעוט דמפילות למחצה דנקבות והוו להו נקבות רובא ומיעוטא זכרים, וליחוש דילמא זכר הוא. ומסיק רבא רישא חזקה לייבום ורובא לשוק וחזקה לא עדיפא מרובא, ואתי מיעוטא דמפילות סמוך אחזקה והוה ליה פלגא ופלגא ולא תינשא ולא תתייבם, סיפא חזקה לשוק הוי ומיעוטא דמיעוטא ולמיעוטא דמיעוטא לא חייש ר' מאיר. פי' רישא חזקה מייתא לה לייבום ורובא מייתי לה להתר שוק, דרוב נשים מתעברות ויולדות והרי ילדה צרתה ונפטרה, וחזקה לא עדיף מרובא דניזיל אבתרה הילכך לא תתייבם, ולשוק נמי לא תינשא כר' מאיר דחייש למיעוטא. סיפא חזקה לשוק שהרי בלא בנים היתה תחילה כשיצאת, ורובא לשוק דאי נמי נתעברה חמותה שמא נקבה היתה או נפל דרוב עוברים נקבות ונפלים כדאמרן לעיל, והוו זכרים מיעוטא, ואיכא נמי חזקה לשוק דמרע נמי לחששה דמיעוטא דזכרים, והוו להו דזכרים מיעוטא דמיעוטא.
<h2>דף לא.</h2>
[יבמות כ"ה ע"ב] מתני'. חכם שאסר את האשה בנדר על בעלה הרי זה לא ישאנה, מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה מפני שהוא בית דין. וכולן שהיו להם נשים ומתו מותרות לינשא להן, וכולן שנישאו לאחרים ומתו או נתגרשו מותרות לינשא להן, וכולן מותרות לבניהן ולאחיהן. פי' כגון שנדרה הנאה מבעלה ולא הפר לה, ובאת לפני חכם להתיר לה נדרה ולא מצא בה פתח ואסרה, וגירשה בעלה, לא ישאנה, דאיכא חשדה שמפני זה אסרה עליו כדי שיגרשנה וישאנה הוא. ודיקינן הא התירה ישאנה, פי' הכי קא דייק, מדקתני שאסר מכלל דאי הוה חזי לה פיתחא הוה שרי לה, והאי דנקט האי לישנא משום דהכי שייך לדיוקי לפי דברי המשנה.
[יבמות כ"ה ע"ב] במאי עסיקי' אילימ' בחד, מי מצי (מיפר) [מתיר] והאמ' רב חייה בר אבין אמ' רב עמרם תנא הפרת נדרי' בשלשה, ואלא בשלשה, מי חשוד, והתנן מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה מפני שהוא בית דין, לעולם בחד וביחיד מומחה.
<h2>דף לו:</h2>
[יבמות כ"ה ע"ב] במאי עסיקי' אילימ' בחד, מי מצי (מיפר) [מתיר] והאמ' רב חייה בר אבין אמ' רב עמרם תנא הפרת נדרי' בשלשה, ואלא בשלשה, מי חשוד, והתנן מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה מפני שהוא בית דין, לעולם בחד וביחיד מומחה.
<h2>דף מב:</h2>
[יבמות קי"ט ע"א] לא תינשא ולא תתייבם. ומקשה בשלמ' יבומי לא דדילמ' מיעברא וקא פגע באיסור אשת אח דאוריתא, אלא לא תינשא אמאי לא הלך אחר רוב נשים ורוב נשים מתעברות ויולדות, לימ' מתני' ר' מאיר היא דחייש למיעוטא. וקשיא לי טובא דהיכא דאיכא חזקה דאיסורא כי הכא דיצאת בחזקת אסורה לעולם בענן למיסמך ארובא ולהפקיע חזקת איסורא להיתירא, נהי דאהני רובא לחוש ולאוסרה על היבם, שאע"פ שהיתה מותרת ליבם חיישי' לרובא [ו]לא תתייבם, אבל לסמוך על הרוב ולהפקיע חזקת האיסור מי אמור רבנן, בתשע חנויות [חולין י"א ע"א] דאזלינן בתר רובא וקא שרינן לאותה חתיכה משום דלא איתחזק איסור', אבל היכא דאיתחזק איסורא היכא אשכחן בכול' תלמ' דאזלינן בתר רובא ומבטלינן לחזק' דאיסורא. ובקטן וקטנה [לעיל ס"א ע"ב] דאזלי רבנן בתר רובא ושרינן לה לייבומי ולא חיישינן שמא ימצא סריס או אילונית משום דלא איתחזק איסורא, היכא אשכחן דאזלינן בתר רובא ומבטלינן חזקה דאיסורא, ובפירקין דלעיל [קי"ח ע"ב] תנן ניתן לי בן במדינת הים אמרה מת בני ואחר כך מת בעלי נאמנת, בעלי ואחר כך מת בני אינה נאמנת ואמאי אינה נאמנת ולימ' רוב נשים מתעברות ויולדות, אלא משום דלא אתי רובא ומפיק לה מחזקתה, והכא היכי מקשינ' דליתי רובא ונפקה מחזקתה דאיסור ולישרייה. ויש לתרץ דהא אשכחן לרבנן דאזול בתר רובא ואע"ג דליתיה קמן ואע"ג דאיכא חזקה דאיסור', כגון גבי כל ששהא שלשים יום באדם ושמנה ימים בבהמה דאמרי רבנן דאזלינן בתר רובא ולא מחזקינן לה בנפל, כדאמרינן לעיל בפ' החולץ [ל"ו ע"ב] ובשבת בפ' ר' אליעז' [קל"ה ע"ב] דפליגי רבנן עליה דרשב"ג ואמרי אע"ג דלא שהא לא הוי ספיקא, דאמרי' זיל בתר רובא ורובא אינן מפילות אלא יולדות בזמנן, ואע"ג דהאי רובא ליתי' קמן ואיכא נמי בעובר חזקה דאיסורא שלא כלו לו חדשיו סמכינן ארובא ושרינן ליה. וכן נמי גבי הלוקח בהמה מן הגוי [בכורות כ' ע"ב] דפליגי ר' עקיב' ור' יהושע, דר' יהושע סבר חלב פוטר דרוב בהמות חולבות יולדות, ואע"ג דאיכא מיעוטא דחולבות בלא לידה סמכינן ארובא ומפקינן לה מחזקת שלא ביכרה, ור' עקי' אומ' חלב אינו פוטר דחייש למיעוטא, ואתי ר' יהוש' כרבנן ור' עקיב' כר' מאיר. והכא נמי מקשה דאע"ג דאיכא חזקה דאיסורא לעלמא ליזיל בתר רובא ולישרי לה, ובניתן לי בן במדינת הים דמוקמינן לה אחזקה דאיסורא ולא אזלינ' בתר רובא, משום דשריותא דידה תלי בגופה דבענן למימ' נתעברה וילדה אע"ג דאית ביה רובא, ולא אתי רובא (ומפיק) ומרע לחזקה דגופה, שהרי גופה יצא בחזקת שאין לה בן וגם באה לפנינו בלא בן, ועכשיו נרצה לומ' שילדה היא בן לא ארעינן חזקה דגופה אלא אמרי' העמד הגוף על חזקתו. אבל הכא דשריותא דידה תלי בצרתה מה מועלת חזקת גופה אצל צרתה, הילכך הדבר בספק אם ילדה צרתה ואם לאו, וגם צרתה לא באה לפנינו בלא בן, וכיון דרוב נשים מתעברות ויולדות נסמוך על הרוב ולא תועיל חזקת גופה של אשה להרע רובא דצרתה. ומהדר אפילו תימ' רבנן דאזלי בתר רובא, כי אזלי בתר רובא רובא דאיתיה קמן כגון תשע חנויות וסנהדרין, אבל רובא דליתיה קמן לא אזלי בתר רובא. והרי קטן וקטנה דרובא דליתיה קמן הוא וקא אזלי רבנן בתר רובא, דתניא קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין דברי ר' מאיר, אמרו לו לר' מאיר יפה אמרת שאין חולצין איש כת' בפרשה ומקשינ' אשה לאיש, מה טעם אין מייבמין קטן שמא ימצא סריס קטנה שמא תימצא אילונית ונמצאו פוגעין בערוה, ורבנן זיל בתר רוב קטנים ורוב קטנים לאו סריס[י] נינהו, בתר רוב קטנות ורוב קטנות (רוב קטנות) לאו אילוניות נינהו, אלא מחורתא ר' מאיר. וכיון דסתם לן תנא כר' מאיר הלכה כמותו, ודוקא היכא דאיכא חזקה דאיסורא היא דהלכה כר' מאיר דחייש למיעוטא, אבל היכא דליכא חזקה דאיסורא אין הלכה כר' מאיר ולא חיישי' למיעוטא, ומשום הכי גבי חמות דליכא חזקה דאיסורא תני בה פלוגתא דר' יהושע, והלכה כר' יהושע דלא חייש למיעוטא כיון דליכא חזקה דאיסורא. ונראה דגם ר' מאיר מודה ברובא דאיתיה קמן דהא בסנהדרין לא מצי לפלוגי, דרחמ' אמ' אחרי רבים להטות ואם הרוב מחייבין ממון או מיתה (או ממון) או מלקות הולכין אחר הרוב ולא חיישינן למיעוט המזכין, ואע"ג דחזקה מסייעא למיעוטא שאם מחייבין אותו מלקות או מיתה יש לומר העמד האיש על חזקתו ופטור הוא, ואם יחייבוהו ממון יש לומ' העמד ממון על חזקתו, אפילו הכי אמרה תורה אחרי רבים להטות ומסנהדרין ילפינן לתשע חנויות דהוא רובא דאיתיה קמן ואמרי' כל דפריש מרובא פריש, ומשום הכי הכא סתם [ר'] כר' מאיר דלא תינשא דחייש למיעוטא כיון דאיכא חזקה דאיסורא דמסייעא ליה, ולא אזלינן בתר רוב נשים מתעברות ויולדו' משום דהוי רובא דליתיה קמן, ובמצא בה בשר בפ' [שני] דמכשירין [מ"ט] פסק כרבנן דאזלינן בתר רובא דאיתיה קמן ומודה ביה ר' מאיר משום דדמי לסנהדרין.
[יבמות ע"ט ע"ב] מתני'. אמ' ר' יהושע שמעתי שהסריס חולץ וחולצין לאשתו והסריס לא חולץ ולא חולצין לאשתו ואין לי לפרש. אמ' ר' עקיבה אני אפרש, סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו שהיתה לו שעת הכושר, וסריס חמה לא חולץ ולא חולצין לאשתו שלא היתה לו שעת הכושר. ר' אליעז' אומ' לא כי אלא סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו שיש לו רפואה, וסריס אדם לא חולץ ולא חולצין לאשתו שאין לו רפואה. העיד ר' יהושע בן בתירה על בן מגוסת שהיה בירושלם שהיה סריס אדם וייבמו את אשתו לקיים דברי ר' עקיבה. פי' סריס אדם שנסתרס לאחר שנולד וסריס חמה ממעי אמו, ומקשה מיכדי שמענא ליה לר' עקיב' דאמ' חייבי לאוין כחייבי כריתות דמו וחייבי כריתות לאו בני חליצה [ויבום] נינהו, ומסיק רב יוסף האי תנא הך תנא דר' עקיבה הוא דאמ' מחייבי לאוין דשאר הוי ממזר מחייבי לאוין (דשאר) גרידי לא הוי ממזר.
[יבמות פ' ע"ב] מתני'. הסריס לא חולץ ולא מייבם וכן אילונית לא חולצת ולא מתייבמת, הסריס שחלץ ליבמתו לא פסלה בעלה פסלה מפני שהיא בעילת זנות, וכן אילונית שחלצו לה אחין לא פסלוה בעלוה פסלוה מפני שהיא בעילת זנות. פי' אם היה היבם סריס יבמתו פטורה בולא כלום כדילפינן מולא ימחה [דברים כ"ה] פרט לסריס ששמו מחוי, והילכך אם חלץ לה לא פסלה, אבל אם בעלה פסלה שהיא בעילת זנות, דהויא לה אשת אח שלא במקום מצוה. וכן אם היתה היבמה אילונית יוצאה בולא כלום, והילכך אם חלצו לה אחין לא פסלוה לכהונה שאין זו חליצה, אבל אם בעלוה פסלוה דקימ' עליהו בכרת אשת אח שלא במקום מצוה. דיקינן קתני סריס דומיא דאילונית מה אילונית בידי שמים אף סריס בידי שמים, אבל בידי אדם חולץ, וסתמ' כר' עקיבה דאמ' בידי אדם אין בידי שמים לא. וכיון דסתם לן תנא כר' עקיבה הילכת' כותיה דהוה ליה מחלוקת ואחר כך סתם שהלכה כסתם.
[יבמות פ"א ע"א] מתני'. סריס חמה כהן שנשא בת יש' מאכילה בתרומה, ר' יוסי ור' שמע' אומ' אנדורגינס כהן שנשא בת יש' מאכילה בתרומה, ר' יהודה אומ' טומטום שנקרע ונמצא זכר לא יחלוץ מפני שהוא כסריס, אנדרוגינס (נישא) [נושא] אבל לא (נושא) [נישא], ר' אליע' אומ' אנדרוגינס חייבין עליו סקילה כזכר. פי' סריס חמה מותר לבוא בקהל הילכך אם היה כהן ונשא בת יש' מאכילה בתרומה, אבל אם היה סריס אדם אסור לבוא בקהל והיה פוסלה אפי' אם היתה בת כהן שלא לוכל בתרומה דבי נשא. אנדרוגינס כהן שנשא בת יש' מאכילה בתרומה, דכזכר חשבינן ליה ונישואיו נישואין. ר' יהודה אומ' טומטום שנקרע ונמצא זכר לא יחלוץ הוא ליבמתו מפני שהוא כסריס חמה [שאינו בר חליצה] שלעולם אינו מוליד, ולית הילכת' כותיה.
<h2>דף מד:</h2>
[יבמות ע"ו ע"א] אמ' רבה בר רב הונא המטיל מים בשני מקומות פסול. פי' שני נקבים יש באדם אחד מוציא שתן ואחד מוציא זרע, וביניהן כקליפת השום, וניקבה הקליפה שביניהן ויוצאין מי רגלים גם ממקום הזרע פסול, אמ' רבא לית הילכת' כרבה בר רב הונא, דדוקא בנסתם נקב הזרע והיה יוצא מנקב השתן אז פסול דשלא במקומה לא מבשלא, אבל זה שהזרע יוצא ממקומו אם יוצאים גם מי רגלים משם אין בכך כלום.
<h2>דף מו.</h2>
[יבמות כ"ב ע"א] אמ' רב נחמן גרים הואיל ואתו לידן נימ' בהו מילתא, אחין מן האם לא יעידו ואם העידו עדותן עדות, אחין מן האב מעידין לכתחלה. פי' שאין אבות לגוי דרחמ' אפקר לזרעיהו כדכת' [יחזקאל כ"ג] וזרמת סוסים זרמתם. אמימר אמ' אפי' אחין מן האם מעידין לכתחל'. פי' דקסבר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. ומאי שנא מערוה. פי' דאמר' לקמ' בפרק נושאין [צ"ח ע"א] גר שהיה נשוי אחות מן האם יוציא, ערוה לכל מסורה, שהכל נושאין נשים, והילכך אי שרית ליה לקיומה אתו למישרי עריות ביש', דכול' עלמ' לא ידעי דטעמא דגר משום דכקטן שנולד דמי, אבל עדות מסורה (לכל) לבית דין, ואי נמי מכשרת עדות אחים גרים לא אתו לאכשורי אחין יש', דבית דין ידעי דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי.
[יבמות צ"ז ע"ב] תניא שני אחים גרים תאומים וכן משוחררים לא חולצין ולא מייבמין אין חייבין משום אשת אח, היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה לא חולצין ולא מייבמין אבל חייבין משום אשת אח, היתה הורתן ולידתן בקדושה הרי הן כיש' לכל דבריהם. אמ' אביי הא דאמור רבנן אין אבות לגוי לא תימא משום דשטיפי בזימה ולא ידיעי אבל היכא דידיעי חיישי', אלא אפי' היכא דידיעי נמי לא חיישי', דהא שני אחים תאומים דטיפה אחת הן ונחלקה לשתים וקאמ' אין חייבין ש"מ אפקורי אפקריה רחמ' לזרעיה, דכת' [יחזקאל כ"ג] אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם.
[יבמות צ"ז ע"ב] מתני'. הגיורת שנתגיירו בניה עמה לא חולצין ולא מייבמין, אפי' היתה הורתו של ראשון שלא בקדושה ולידתו בקדושה והשיני הורתו ולידתו בקדושה, וכן השפחה שנשתחררו בניה עמה. פי' וכגון שנתגייר בעלה עמה דאי לאו הכי לא מצית (לפרושי) למיתני סיפא אפי' היתה הורתו של ראשון שלא בקדושה ולידתו בקדושה והשיני הורתו ולידתו בקדושה, דבענן שיהא בני אב אחד, ואפי' הכי אינן בני ייבום דזרע הראשון כזרע בהמה הוא כדכת' [יחזקאל כ"ג] וזרמת סוסים זרמתם.
[יבמות צ"ז ע"ב] בני יודן אמתא אישתחרור, שרא להו רב אחא בר יעקב למינסב נשי דהדדי. פי' ליקח כל אחד אשת אחיו ואע"פ שיש לה בנים או שגירשה משום דקסבר אין קורבה לגוי דכקטן שנולד דמי. אמ' ליה רבא והא רב ששת אסר, אמ' ליה הוא אסר ואנא שרינא. פי' רב ששת דאסר משום דגזר גוי אטו יש', ורב אחא לא גזר. מן האב ולא מן האם דכול' עלמ' לא פליגי דשרי, שאין אבות לגוי דרחמ' אפקר לזרעיה, מן האם ולא מן האב דכול' עלמ' לא פליגי דאסור, דאע"ג דאמרינן גר שנתגייר כקטן שנולד דמי אסור דילמ' אתי לאיחלופי ביש', כי פליגי מן (האם ולא מן האב) [האב ומן האם], מאן דשרי בתר אבוה אזלינן דהא בני [פלניא] קרי להו ואין אבות לגוי ולא גזרינן בהו אטו יש', ורב ששת דאסר [סבר ד]קרו להו נמי בני פלניתא, וגזרינ' אטו יש'. איכא דאמרי פליג רב אחא בר יעקב אפי' באחים מן האם, מאי טעמ', גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ולא גזרי' גר אטו יש', ודוקא באשת אחיו מאמו שרי רב אחא אבל באחותו מן האם מודה דאסור כדתניא לקמ' [צ"ח ע"א], דאע"ג דאמרי' גר שנתגייר כקטן שנולד דמי אפי' הכי אסור בה מדרבנן, שלא יאמרו באין מקדושה חמורה לקדושה קלה (לבני) [דבני] נח מוזהרין על אחותו מן האם אבל לא מן האב, דאין אבות לבני נח, אבל באשת אח מן האם אפי' בני נח מותרין, כדאמרי' בסנהדרין בפ' ארבע מיתות [נ"ח ע"א] וכדאמרי' לקמן בשמעתין [צ"ח ע"א] דגר נושא אשת אחיו מאמו, הילכך ליכ' למיגזר שמא יאמרו באין מקדושה חמורה לקדושה קלה. ועד כאן לא פליגי אלא כשהיתה הורתו [ולידתו] שלא בקדושה, אבל היתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה חייב עליה כרת כישר' גמור, דאין לומר כאן גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, דהא לא נתגייר אלא בקדושה נולד, ושאר האב אין לו אבל שאר האם יש לו כיש' גמור כדתניא לקמ' בהילכתין, וכדתניא בתוספתא בפ' ר' יהודה [פי"ב ה"א] הגיורת שנתגיירו בניה עמה והיתה הורתן ולידתן שלא בקדושה לא חולצין ולא מייבמין ואין חייבין משום אשת אח, היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה לא חולצין ולא מייבמין אבל חייבין משום אשת אח. וכיון דלא איפסיקא הילכתא כחד מיניהו עבדינן כרב ששת דאסר.
<h2>דף מו:</h2>
[יבמות ק"כ ע"א] מתני'. אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו, אין מעידין אלא (על) [עד] שלשה [ימים]. אפי' ראוהו מגוייד או צלוב על הצליבה וחיה אוכלת בו אין מעידין עד שתצא נפשו. ר' יהוד' בן בבא אומ' לא כל האדם ולא כל המקומות ולא כל השעות שוין. פי' אין מעידין על האיש שמת אלא אם כן ראוהו מת בפרצוף פניו עם חוטמו, שיכולין להכיר שזהו, אבל אם לא ראוהו בפרצוף פניו או שניטל חוטמו אין מעידין להשיא את אשתו שמא אינו הוא, ואפי' ראוהו מגוייד כמו גודו אילנא [דניאל ד'] מנותח ומלא פצעים וחבורות, או צלוב על הצליבה או חיה דורסתו ואוכלת בו, אין מעידין עד שיראו בו שתצא נפשו. אין מעידין אלא אם כן ראוהו בתוך שלשה ימים למיתתו, אבל לאחר שלשה ימים שמא נשתנו מראה פניו ואינו זה שהן סבורין. ר' יהודה בן בבא אומ' כול'. פי' יש לך אדם שממהר להינפח משאר בני אדם כגון שהוא שמן ובעל בשר, ויש לך מקום שהחמה זורחת בו יותר משאר מקומות והמת ממהר להסריח ולהשתנות, ויש לך שעה שהעולם חם והמת מתקלקל מהרה, ולקמ' [קכ"א ע"א] בעינן אי לחומ' פליג אי לקולא. ת"ר פדחת בלא פרצוף פנים ופרצוף פנים בלא פדחת אין מעידין עד שיהו שניהן עם החוטם, פדחת היא המצח. אמ' אביי ואיתימ' רב כהנא מאי קראה, הכרת פניהם ענתה בם [ישעיה ג'].
[יבמות פ"ז ע"ב] מדקתני סיפא שלא ברשות מותרת לחזור לו, מאי שלא ברשו' שלא ברשות בית דין אלא בעדים, מכלל דרישא ברשות בית דין בעד אחד, אלמ' עד אחד נאמן, ותנן נמי הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד, מפי אשה מפי עבד מפי שפחה, אלמ' עד אחד נאמן מדאוריתא, מנלן, ומסיק ר' זירא [מתוך] שהחמרת עליה בסופה הקלתה עליה בתחלה. פי' מתוך שהחמרתה עליה שאם בא (עליה) [בעלה] אתה נותן לה כל הדרכים הללו הקלתה עליה בתחילה להתירה להינשא, מפני שהיא חוששת שמא תתקלקל ולא מינסבא עד דדיקא שפיר.
<h2>דף מז.</h2>
[יבמות ס"ב ע"א] איתמר היו לו בנים בגיותו ונתגייר, אמ' ר' יוחנן קיים פריה ורביה, וריש לקיש אמ' לא קיים פריה ורביה [ר' יוחנן אמר קיים פריה ורביה] דהא הוו ליה, וריש לקיש אמ' לא קיים, גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ואזדו לטעמיהו, דאיתמ' היו לו בנים בגיותו ונתגייר ר' יוחנן אמ' אין לו בכור לנחלה, וריש לקיש אמ' יש לו בכור לנחלה, וקימ' לן דכל היכא דפליגי ריש לקיש ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן.
<h2>דף מט:</h2>
[יבמות פ"ג ע"ב] איבעיא להו באנדרוגינס מה לי אמ' שמואל, ת"ש דאמ' שמואל ליתה לבריתא מיקמי מתני'. פי' דהלכה [כמתניתין] דעביד ליה לאנדרוגינס זכור גמור. ובהרכבה מה לי אמ' שמואל, ת"ש דאמ' ליה שמואל (למאן דבעי) [לרב ענן] תני כמאן דאמ' שלשה. וקימלן [בכורות מ"ט ע"ב] דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי. ואם כן הלכה כר' יוסי בין באנדרוגינס שהוא ספק, בין בהרכבה דקולטת לשתי שבתות. קידוש דאמ' שמואל הלכה כר' יוסי, מאי היא דתנן המסכך גפנו על גבי תבואתו של חברו הרי זה קידש וחייב באחריותו, ר' יוסי ור' שמעון אומ' אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, איבעיא להו בקידוש מה לי אמ' רב, תא שמ' דאמ' רב הונא אמ' רב אין הלכה כר' יוסי, וקימ' לן הלכה כרב באיסורי, הילכך קידש וחייב באחריותו. עיין בהילכ' ח' בספר המכריע.
<h2>דף נב.</h2>
[יבמות כ"ד ע"א] אמ' רבא אע"ג דבכל התורה כולה אין מקרא יוצא מידי פשוטו, הכא (הכא) אתא גזירה שוה אפיקתיה לגמרי, דאע"ג דפשטיה דקרא על בן היבם משמ' לא משגחינן בפשטיה דקרא (ולא) [אלא] דרשינן ליה (ה)[א]יבם לירש ניכסי המת, והכי הוה גמור להו דהאי קרא יוצא מידי פשוטו, (ואמאי) [ואימא] כי מייבם בכור לישקול נחלה כי מייבם פשוט לא לישקול נחלה, אמ' קרא יקום על שם אחיו המת והרי קם, פי' דהוה ליה למיכתב והיה הבכור אשר תלד על שם אחיו המת ולא ליכתוב יקום, השתא דכת' יקום קרא יתירא הוא לומ' לך כל מי שיקום יורש ואע"פ שאינו (יורש) בכור, ואלא בכור דקריה רחמ' למאי הילכת', לגריעותא, מה בכור אינו נוטל בראוי כבמוחזק אף האי נמי אינו נוטל בראוי כבמוחזק. פי' גבי בכור כת' [דברים כ"א] לתת לו פי שנים (מ)[ב]כל אשר ימצא לו ולא בראוי לבוא להם אחר מיתת אביהם, והם הכי נמי היבם מה שנמצא למת בעת מותו יורש, ולא מה שראוי לבוא להם אחר מיתתו, שאם מת אביהם או אחד מן המורישים אחרי מותו לא יאמ' היבם הרי אני עומד במקומו של מת לירש חלקו, אלא כולן יורשין בשוה.
